מהמתנחלים עד נתניהו, חסינות מוחלטת ליהודים בלבד

אורן זיו בניוזלטר השבועי >>

בחודש שעבר, אלימות המתנחלים בגדה עלתה לרגע לכותרות בישראל. פוליטיקאים, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו, פרסמו גינויים. בצבא הבטיחו לטפל בעניין. ובתקשורת המיינסטרים בעברית עשו דבר חריג ובלתי ייאמן – יצאו לשטח וראיינו פלסטינים, מבלי להאשים אותם שהם "מחבלים".

לפי נתוני האו"ם, אוקטובר 2025, שבו נרשמו 270 אירועי אלימות, היה האלים ביותר מאז שהתחילו בארגון לנטר התקפות מתנחלים. נראה שנובמבר היה לא פחות גרוע, עם 100 התקפות רק במחצית הראשונה שלו. רבים מהקורבנות של אותה אלימות הם קשישים שגרים באזורים מבודדים או מרוחקים, מול מאחזים שקמו מאז תחילת המלחמה.

ביום שלישי השבוע, משפחת עביד, שגרה בשכונת ח'אלת אל-חומוס בפאתי העיר יטא בדרום הר חברון, אמדה את הנזקים הכבדים לחלקות החקלאיות שלה. בלילה שבין יום ראשון ליום שני השבוע, פשטו אלמונים על אדמתם והשחיתו מאות עצי זית צעירים ושיחי גפנים. "הם באו בלילה, אז לא ראינו אותם", אמרה ודחה עביד, בת 65, "הם עברו עץ-עץ, לא הותירו עץ אחד". כמה ימים קודם לכן, היא מספרת, מתנחלים תקפו אותם במבנה חקלאי השייך לבן שלה. "תחילה הם הגיעו עם סוסים, רק הסתובבו סביבנו ודחפו, ואז הם קראו לעוד שניים", תיארה עביד. "הם תקפו עם אלות ואמרו 'צאו מהאדמה, לכו הביתה, זו האדמה שלנו'. ספגתי חבלות בראש וברגל, פינו אותי לבית החולים. הם היכו את בן אחותי עם אבן בראש, ניסו להרוג אותו. הם לקחו טלפונים. התקשרנו לצבא ולמשטרה, אבל אף אחד לא ענה ולא הגיע".

גם מי ששילם מחיר כבד על סירובו לעזוב, ממשיך לסבול מהטרדות יומיומיות. באפריל מתנחל ירה בסעיד רבאע, בן 60, בעת שהיה בחלקת האדמה שלו בכפר א-רכיז במסאפר יטא. אף שרגלו נקטעה מעל הברך, רבאע מתהלך במהירת בעזרת הקביים שלו, מטפס מביתו במעלה השביל התלול וחוצה בקלילות את גדר התיל המגינה על אדמתו. התקרית אומנם תועדה, אך דבר לא נעשה ליורה. "הוא חוזר, מסתובב פה, מציק וקורא לי 'אבו ריג'ל' (רגל בערבית; א"ז). במקום לבכות על החטא שלו, הוא ממשיך".

למרות תשומת הלב שלה זכתה אלימות המתנחלים, ברור כי הנושא החם של השבוע היה בקשת החנינה של נתניהו. כפי שכתב מירון רפופורט, אף שמכתב בקשת החנינה שהגיש ראש הממשלה נכתב בידי עורכי דין, ואף שהוא עוסק גם בשאלה האם נשיא רשאי להעניק חנינה למי שלא הורשע ומשפטו עדיין מתנהל – הוא איננו מסמך משפטי. הוא מסמך פוליטי-היסטורי. אפשר לראות את הקשר בין הגישה של נתניהו, שדורש חסינות מוחלטת מהעמדה לדין, למדיניות בשטח של כלל הרשויות – שלא מעמידות לדין מתנחלים, למרות אינספור תלונות, תיעודים ונוכחות בשטח בזמן אמת של חיילים, שבמקרה הטוב צופים מהצד בפרעות, ובמקרה הרע מצטרפים אליהן.

"דווקא המבנה הנפשי המיוחד שלו – זה שהופך אותו לחסין מפני אמירות נוסח 'אני מצטער' או 'טעיתי' – עושה אותו למנהיג המושלם למחנה הימין כולו. מכתב ה'חנינה' הוא זיקוק התכונה הזו", כתב רפופורט. "אבל האמת היא שהיכולת הזו לא להתנצל, לא להודות בטעות, נחוצה מאוד בישראל של היום, ולא רק בימין. הרי אם החברה הישראלית תעצור לרגע ותחשוב על השלכות מדיניותה כלפי הפלסטינים בעזה ובגדה וכלפי האזור כולו, ייתכן שיהיו אנשים שיחשבו כי האלימות אינה האופציה היחידה, וכי הבחירה באלימות כדרך הפעולה היחידה מבודדת את ישראל בעולם ומעמידה בסכנה את עצם קיומה. נתניהו הוא תרופה נגד מחשבות הכפירה האלה".

ובאותה העת שיהודים-ישראלים זוכים לחסינות מוחלטת, בממשלה מקדמים במרץ הצעת חוק לעונש מוות –לפלסטינים בלבד. "לשון ההצעה מפלה במפורש, והיא חלה על פלסטינים שהורגים יהודים אך לא על יהודים שהורגים פלסטינים. כפי שאמרה אחת מיוזמות הצעת החוק, חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, 'אין דבר כזה מחבל יהודי'". כפי שכתב רון דודאי, "כבר היום פלסטינים נהרגים גם כשהם לא מהווים סכנה, ובלי שאיש יישא באחריות... אבל כיום יש עדיין דוברות שתודיע שהעניין 'בבדיקה', יש עדיין מי שיצדיקו את הירי ויאמרו כי היורים חשו סכנה. עונש המוות יאפשר למסד את הנקמה באופן מוחלט, בלי קריצות עין ובלי הודעות מתפתלות של דובר צה"ל. הוצאתם להורג של אנשים שאינם מהווים איום, הרחק משדה הקרב או מזירת האירוע, תתבצע ברוב טקס, בלי העמדות פנים, והתליינים יהפכו לגיבורי תרבות".
---
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

לפי הסקר של המרכז הפלסטיני לסקרים ודעת קהל, רוב הציבור הפלסטיני מתנגד לפירוק חמאס מנשקו ותומך באופן גורף בהתפטרות הנשיא עבאס. ד"ר ח'ליל שקאקי, מנהל המרכז: "הסקר מצביע על משבר לגיטימציה עמוק".

לכתבה: https://www.mekomit.co.il/ps/159624

---
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

הרדיפה הפוליטית אחרי מורים ומורות עושה את שלה. מורים מפחדים לדבר, ובכיתות לא מתנהל דיון פוליטי של ממש. ובמקום שבו יש פחד, גם ההישגים הלימודיים נפגעים. זוהר אלון עם עדות של מורה בתחילת הדרך

https://www.mekomit.co.il/ps/159709

---
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

הקו שמסמן את גבולות הכיבוש הישראלי ושחצייתו מהווה גזר דין מוות, גם עבור ילדים, משורטט באופן עמום ומתרחב כל הזמן. תושבים בעזה סיפרו לרווידה עאמר על מציאות שבה שכונות שאמורות להיות בטוחות הופכות בן לילה וללא אזהרה לקו חזית פעיל.

לכתבה: https://www.mekomit.co.il/ps/159743
----

לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

מי שתמכו לאורך שנים במדיניות של דיכוי והשתקה והצטרפו להסתה נגדי ונגד חבריי מבקשים כעת להציג עצמם כמגיני הדמוקרטיה. אך גינויים חלולים אינם תחליף לחשבון נפש פוליטי, ולא ייתכן שינוי מהותי ללא נכונות להתמודד עם שורשי האלימות.
ח"כ עופר כסיף על האופוזיציה שמתעוררת אחרי שהמים עברו כבר את סף הרתיחה https://www.mekomit.co.il/ps/159753

---

לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

בכל העולם פליטים סודאנים מפגינים מול נציגויות של איחוד האמירויות, המואשמת בתמיכה במיליציה שמבצעת רצח עם בסודאן. בישראל – לא. "חשבנו שהעם שעבר רצח עם יבין אותנו", אומר אנואר סולימאן, פליט מדארפור. ראיון.

לכתבה: https://www.mekomit.co.il/ps/159763

---
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

סטודנטים ערבים באים ללמוד את שפתם ולא מזהים אותה: טעויות הגייה, חוסר הבנה של טקסטים קדושים והיעדר רגישות תרבותית מצד מרצים הופכים את הלמידה לחוויה מתמשכת של פגיעה ותסכול https://www.mekomit.co.il/ps/159801

---
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

לארי ודיוויד אליסון כבר רכשו את פרמאונט ו-CBS, ומנסים כעת להשתלט גם על טיקטוק ו-CNN. אם יצליחו בכך, הם עשויים להקים אימפריית מידע פרו-ישראלית עם תפוצה חסרת תקדים.

לכתבה: https://www.mekomit.co.il/ps/159837
---

לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

פלישות צבאיות הפגנתיות, הפקעת אדמות מסיבית ופעילות התנחלותית אינטנסיבית – בסבסטיה עוקבים בדאגה אחר המהלכים להפיכת האתר הארכיאולוגי לנקודת אחיזה בפרויקט השתלטות רחב היקף בצפון הגדה.
כתבתו של בכר זועבי: https://www.mekomit.co.il/ps/159855

---

לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

ארתורו סקוטו, חבר הפרלמנט האיטלקי שהשתתף במשט לעזה וגורש, לא ישכח את "הטיפול" שקיבל בטיסה. בראיון למירון רפופורט הוא מדבר על התנועה הפרו-פלסטינית שלא נעלמה למרות הפסקת האש, על כישלון הימין – וגם על המכות שחטף מפעילים אנטישמים https://www.mekomit.co.il/ps/159912

---

לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

לכנס של ארגון אריג' בעמאן הגיעו עיתונאים מכל העולם הערבי וסיפרו על מצוקותיהם. אבל מעל לכנס כולו ריחף השיעור שהעיתונאים האמיצים בעזה לימדו את כולנו: איך לספר נרטיב שמטלטל את העולם.
בכר זועבי על מה שלמד בכנס העיתונאים מהעולם הערבי


https://www.mekomit.co.il/ps/159910
---

לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

מחקר שבחן את איכות ההוראה ב-49 מדינות מראה ש"משבר ההוראה" קיים רק בראשם של הפוליטיקאים וכלי התקשורת. המורים בישראל הם בעלי תחושות מסוגלות והצלחה גבוהות ומרגישים אוטונומיים לבטא את מקצועיותם, והדבר מתבטא בשביעות רצון גדולה של ההורים.

לכתבה: https://www.mekomit.co.il/ps/159888

----
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

גם כשניסיונות ההשתקה גוברים, האמת עדיין מחפשת דרך לעלות

בכר זועבי בניוזלטר השבועי >>

השבוע ניסיתי, כפלסטיני הכותב בעברית, לעשות את מה שאני וחבריי מנסים לעשות כבר שנתיים: לא רק לנתח את המציאות – אלא להניח בפני הקורא הישראלי מראה שאינה מחמיאה לו; כזו שמשקפת את השטח, הקולות, העדויות והסדקים שלאורכם האזור כולו הולך ונשבר; שונה מזו שהתרגל אליה משידורי האולפנים המוארים של תל אביב.

בכתבה על סקר של ד"ר ח'ליל שקאקי לא ניסיתי "להפתיע" את הקורא הישראלי, אלא פשוט להראות את מה שהוא מסרב לראות: חברה פלסטינית מותשת, כועסת, שאיבדה אמון בהנהגתה –אבל לא ברעיון הפוליטי. חברה שמצד אחד רואה באבו מאזן סמל לקיפאון, ומצד שני אינה מוכנה לפירוק חמאס מנשקו גם תחת לחץ בינלאומי. לא בגלל אהבה אידיאולוגית – אלא בגלל חוסר אמון עמוק במערכת שלא הגנה על הפלסטינים מעולם. ובזמן שבישראל ממשיכים למחזר את הסיסמה "אין פרטנר", הנתונים פשוט מראים אחרת: רוב עצום בציבור הפלסטיני עדיין רואה בפתרון שתי המדינות אופק. אפילו בעזה – שם הרצון בהסדר מדיני בולט, אך האמון בקהילה הבינלאומית נמוך בצורה כמעט מוחלטת.

משם עברתי לסבסטיה. בין חפירה לגדר, הבנתי שוב איך ארכיאולוגיה יכולה להפוך לכלי משחית. 1,800 דונם הופקעו, עסקים נמחקו, שבילים נאטמו – והעבר נארז בתוך סיפור תנ"כי שנוי במחלוקת, שאין לו גיבוי חומרי משמעותי. המקום הזה מלמד שהמאבק הוא על נרטיב, על טריטוריה, על יכולת לשלוט במה שאדם מרשה לעצמו לזכור.

ואז הגיעה עמאן. הנסיעה לכנס אריג' לא היתה "נסיעת עבודה", אלא מפגש עם אזור שלם מתוך פרספקטיבה אחרת: עיתונאים מתימן דיברו על ארץ שמתפוררת בין מלחמות שאינן שלהם; סודאנים על מציאות שבה אזרח קם בבוקר ואינו יודע מי שולט בעיר שלו; עיראקים על דור שנולד אל תוך ההרס; וסורים על מדינה שמעמידה פנים שהיא "חוזרת לחיים", כשבתוכה פועלים אנשים שהיו פעם מנהיגים של תנועות קיצוניות. ובתוך כל השיחות האלה, עזה לא יצאה מהחדר אפילו לרגע. היא לא "נושא"; היא ציר, מרכז כובד מוסרי שאי אפשר להתיק ממנו את תשומת הלב.

ואז הקרינו את התמונות – 260 עיתונאים שנהרגו בעזה. לא שמות, לא מספר, 260 פנים. את חלקם הכרתי. כעת החיוכים שלהם נתקעו על מסך. אותם עיתונאים ידעו שהמצלמה שלהם אינה רק כלי עבודה – היא יעד לחיסול. באותו רגע, בתוך אולם מלון בעמאן, הבנתי עד כמה העומק של הקרע התודעתי בישראל גדול: זה אינו כישלון של "הסברה" – אלא כישלון לזהות אנושיות בסיסית בצד השני.

באותו שבוע כתבו עמיתיי מכיוונים שונים על מנגנוני השליטה הישראליים: זוהר אלון על מורים שהופכים למטרות פוליטיות; רווידה עאמר על הקו הצהוב בעזה שמוסיף להתרחב, גם כשהמלחמה "נפסקה"; אהרון פורת על כך שישראל היא המקום היחיד בעולם שאסור בו לסודאנים להפגין מול שגרירות האמירויות, שאותה הם מאשימים במימון של דיכוי עמם. מירון רפופורט הביא השבוע עדות מחבר פרלמנט איטלקי שהותקף בעת שגורש מישראל; וח"כ עופר כסיף הזהיר מפני אופוזיציה ישראלית שמגלה את סכנת הפשיזם רק כשהוא מאיים עליה.

הקו שמחבר בין הטקסטים – שלי ושל עמיתיי – מצייר תמונה ברורה: שליטה במרחב אינה מנותקת מניסיון לשליטה בתודעה. וגם כשניסיונות ההשתקה גוברים, האמת עדיין מוצאת את דרכה החוצה.

הריגתו של מנהיג "הכוחות העממיים" מייצגת באופן ברור את התפרקות האסטרטגיה הישראלית להמשיך לשלוט ברצועה באמצעות כנופיות של עבריינים מורשעים, אנשי דאעש לשעבר ומשתפי פעולה אופורטוניסטים. בלי אידיאולוגיה, מה שמניע את הכנופיות האלה הוא רק מאבק על כוח ומשאבים.

לכתבה: https://www.mekomit.co.il/ps/160039

---
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

מיכל דויטש ואנדריי X אימצו שיטות מחאה שונות. דויטש פעלה בקבוצה מאורגנת שניסתה לדחוף למרי אזרחי, אנדריי פרסם סרטונים ויראליים על האלימות בגדה. למרות ההבדלים, הם אומרים ללי מרדכי ויונתן אשבן-לדרמן, שניהם מסכימים שהמחאה בישראל נכשלה כי נכנעה לשגרה

https://www.mekomit.co.il/ps/160044

---

לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

מהחלפת שמות של בתי ספר עד ספרי לימוד חדשים, המשטר החדש בדמשק מנסה למחוק את זכר המשטר הקודם. אפילו גיבורי מלחמת אוקטובר 73' הוחלפו בגיבורי המהפכה נגד אסד.
מיקי לוזון על המאבק של זהותה של סוריה
https://www.mekomit.co.il/ps/160092

---

לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

גדלתי במרחק 10 דקות נסיעה מחוף בונדי; אירוע הירי הקטלני ניפץ את האידיליה של ילדותי. אבל עוד לפני שיבש דמם של הקורבנות, המתקפה הקטלנית ביותר שבוצעה נגד הקהילה היהודית באוסטרליה כבר משמשת להצדקת דיכוי של סולידריות עם הפלסטינים ונקמה במוסלמים.

לכתבה: https://www.mekomit.co.il/ps/160112
---
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

אחרי שצעירים יהודים תקפו אשה ערבייה ביפו, המשטרה רדפה אחרי מפגינים שמחו על התקיפה במקום לעצור את התוקפים. מחאה ציבורית יהודית-ערבית בהנהגת נשים פלסטיניות שינתה את התמונה.

בכר זועבי עם שלושה פעילים שמסבירים איך זה קרה - https://www.mekomit.co.il/ps/160162

---
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

מסמך ההנחיות שהפיצה אוניברסיטת תל אביב להגבלת הפעילות הפוליטית בקמפוס עולה בקנה אחד עם הגישה הדכאנית של שר החינוך. בכך, כותבים ענת מטר ורפי גרינברג, היא ממשיכה תהליך רב שנים שהפך את הקמפוסים ממקום פתוח למפעל ל"מצוינות"

https://www.mekomit.co.il/ps/160196

----
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call

לשיטתו של שר החינוך, הוראת התנ"ך נועדה להעצים את הזהות היהודית כדי לגדל חיילים טובים. אלא שהזהות היהודית כבר מועצמת עד כדי דחיקת הערכים הדמוקרטיים, והתלמידים עצמם מעדיפים משמעות על פני אינדוקטרינציה לאומנית.
הטור המלא של גיל גרטל: https://www.mekomit.co.il/ps/160195

---

לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם -
https://news.1rj.ru/str/local_call

אירועי יפו חריגים, אך גם מוכיחים שהפתרון אפשרי

בכר זועבי בניוזלטר השבועי >>

בשנים האחרונות, וביתר שאת בשנתיים האחרונות, הכתיבה חדלה להיות מרחב לדיווח או לפרשנות בלבד; היא הפכה לעדות. מלחמה שהחריבה את עזה והביאה למותם של עשרות אלפים מבני עמי, בהם רבבות ילדים; ההלם והטראומה שלאחר 7 באוקטובר והשלכותיהם בתוך החברה הישראלית; התעצמות הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית; המשך הדיכוי בגדה המערבית; וגזענות שהולכת ומקבלת לגיטימציה פוליטית וציבורית – כל אלה מייצרים מציאות שקשה מאוד לכתוב עליה בתקווה.
על רקע זה, מהדהדות מילותיו של המשורר הסורי ניזאר קבאני, שכתב לאחר תבוסת 1967:
يا وطني الحزين / حولتني بلحظةٍ / من شاعرٍ يكتب الحب والحنين / لشاعرٍ يكتب بالسكين
("הוֹ אַרְצִי הָעֲצוּבָה / הָפַכְתְּ אוֹתִי בְּרֶגַע / מִמְּשׁוֹרֵר הַכּוֹתֵב אַהֲבָה וְגַעְגּוּעִים / לִמְשׁוֹרֵר הַכּוֹתֵב בְּסַכִּין", תרגום שלי).
גם בתוך מרחב כה קודר, מה שאירע השבוע ביפו בלט בחריגותו. תקיפה גזענית של אישה פלסטינית בהיריון יכולה היתה להצטרף לשורת האירועים שמסתיימים בהכחשה, בטיוח ובהפניית האש כלפי הקורבנות והמפגינים. אלא שהפעם, התמונה השתנתה. התארגנות אזרחית מהירה, ממוקדת ומודעת שבראשה עמדו בעיקר נשים פלסטיניות, ובשיתוף פעולה עם תושבים ופעילים יהודים בעיר, הצליחה לשבש את דפוס הפעולה של המשטרה והממסד.
המאבק לא נותר בגדר זעם ספונטני. הוא התגבש, התנסח, עם הנהגה ברורה ונוכחות תקשורתית אפקטיבית. התוצאה לא היתה מהפכנית, אך בהחלט יוצאת דופן; המוחים שוחררו, החשודים נעצרו, והנרטיב הציבורי עבר שינוי. זהו הישג נקודתי, אולי זמני, אך כזה שממחיש כי פעולה אזרחית מאורגנת מסוגלת, בנסיבות מסוימות, ליצור סדק גם במערכת חזקה ועוינת.
אין מקום לאשליות. מה שהצליח ביפו אינו בהכרח ניתן לשכפול בנצרת, באום אל-פחם או ביישובים אחרים, שבהם חיי פלסטינים מתנהלים הרחק מעין התקשורת וממרכזי הכוח. ובכל זאת, עבור ציבור המצוי בתחושת טביעה מתמשכת מול אלימות, מצוקה כלכלית והיעדר אופק פוליטי, גם הישג חלקי הוא נקודת אחיזה.
מי שמכיר אותי יודע שאני מחזיק בתודעה לאומית פלסטינית ברורה ולא מתנצלת. בעיני לא מעטים, עמדה זו נתפסת כסותרת את האמונה בשותפות פוליטית עם יהודים: כיצד ניתן להיות לאומי ובו בזמן לראות בשותפות כזו כלי לשינוי. סתירה זו אינה מובנת לרבים בעולם הערבי, ולעיתים גם לא לפלסטינים מחוץ לישראל. אך עבורנו, הפלסטינים אזרחי המדינה, אין מדובר בפרדוקס אלא במציאות מורכבת שנכפית עלינו מדי יום.
אנחנו יודעים שישראל קמה על חורבות העם שלנו, על גירוש והרס שהיו לאסון ההיסטורי המכונן שלנו. הזיכרון הזה אינו ניתן למחיקה. בו בזמן, זו מציאות קיימת שבתוכה אנו חיים, שבה יהודים הם חלק בלתי נפרד מהמרחב שלנו – כשכנים, עמיתים וחברים ולעיתים גם כשותפים למאבק. החזון שאנו מחזיקים בו אינו כולל פתרונות אלימים או מחיקה הדדית, אלא ניסיון לשנות מציאות נתונה באמצעות שותפות עם מי שמכירים בעוול ההיסטורי ומבינים שמחירו של כל פתרון, מורכב וכואב ככל שיהיה, נמוך לאין שיעור ממחירן של מלחמות.

---
לעדכונים משיחה מקומית בטלגרם - https://news.1rj.ru/str/local_call